שבי ציון מודל 2008

אני מלווה את שבי ציון מיום הולדתי. אבי ואימי לא היו חלק אורגני בגרעין המייסד. הם הגיעו עם משפחותיהם לשבי ציון בשנותיה הראשונות כילדים, עוד לפני קום המדינה. הורי התקבלו לקהילה שיתופית שוויונית שהוקמה לפי תחושות הבטן של המייסדים. במבט לאחור השכילו המייסדים להתאים את חיי הקהילה השיתופית לצרכי הישוב בהתהוותו, תוך התייחסות מדהימה ייחודית לצרכי הפרט בקהילה.

נתחיל מבראשית

הקשר של מקימי הישוב לעבודת האדמה באירופה היה מקרי לגמרי. לתלמידי בית ספר נהוג להסביר שעבודת האדמה היא אבן היסוד הבסיסית ביותר של אנשי הבראשית. ההסבה המקצועית שבצעו המייסדים ממקצועות חופשיים לעבודת האדמה, תוך ירידה ברמת החיים לא מקובלת כלל בימינו. דומה הדבר לעזיבת סיר הבשר שהיה לאבותינו במצריים לטובת עתיד לא ברור. בסיפורי המקרא התחילו אבותינו גם כן את הכול מהתחלה, הקימו ישובים ולמדו לעבוד את האדמה. למקימי שבי ציון הייתה הזכות להיות חלוצים, ולמזלם הטוב הצליחו להגשים את חלומם, לחיות בכבוד ולהקים ישוב לתפארת. רק בשנים האחרונות הצלחנו להבין את נס היציאה מגרמניה. אנשי רכסינגן לא היו חקלאים בבסיסם. הרעיון של העלייה לארץ ישראל התפתח בעוקבות האקלים הפוליטי הבעייתי שפקד את היהודים במהלך שנות השלושים. הם תכננו בקפדנות רבה, הייחודית כל כך ליהודי גרמניה, את היציאה המסודרת מגרמניה והעלייה לארץ. בשנת 1938 כאשר היציאה הייתה כמעט בלתי אפשרית היו בידם סרטיפיקטים כשרים לצאת מאירופה.

יציאת אירופה של מקימי שבי ציון דומה מאוד ליציאת מצריים. למקימי הישוב נוצר מצב ייחודי של חציית ים סוף. מאין מסדרון חד פעמי שאפשר לצאת מאירופה ולהגיע לארץ ישראל,לפני סגירת השערים באירופה על ידי הגרמנים, ובפלסטינה על ידי המנדט הבריטי.

בערב פסח ניסיתי לדמיין את הצעירים היהודיים יושבים סביב שולחן הפסח בשנות השלושים באירופה.

במהלך קריאת ההגדה נהוג לברך בשנה הבאה בירושלים, מתוך כוונה לעלייה לארץ ישראל. אך מעבר לכך הצעירים ראו את החרות שלהם מצטמצמת משנה שנה. במהלך ההגדה קורא עורך הסדר, שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים. הצעירים הרגישו שהסביבה מתחילה להיות עוינת ליהודים וצרו עלינו להשמידנו ומצד שני בער בהם הרצון לעשות דברים חדשים ואחרים. לאחר החג הניעו הצעירים את התהליך והחליטו לעשות מעשה ולקיים הלכה למעשה את יציאת אירופה.

שבי ציון עלתה לקרקע ימים אחדים לפני חג הפסח. הישוב עבר תקופות קשות מאוד. אך לאורך כל הדרך הצליחו מקימי שבי ציון באופטימיות רבה הגובלת במקרים רבים בנאיביות, להקים יש מאיין. הם הצליחו לשרוד עשר שנים לפני קום המדינה תחת שלטון בריטי, בלב אוכלוסיה ערבית שבחלק מהמקרים הייתה עוינת ותוקפנית. ראשוני המתיישבים הצליחו להגשים את חלומם ולפתח ישוב מבוסס, תוך שמירה על עקרונות שוויון וקהילה חמה ותומכת. עבודת האדמה הייתה ערך עליון למתיישבים. הם בחנו כל פעולה לא רק בצורה כלכלית ולמדו, שמי שמחזיק באדמתו נשאר במקום מושבו.

מייסדי שבי ציון לא שכחו את הסיבה שבגללה עלו לארץ. הם מעולם לא סלחו לשלטון הגרמני על הרס הקהילה והמשפחות המורחבות אותם השאירו אחריהם באירופה. המייסדים גילו יחס מיוחד לפליטי השואה וקיבלו אותם כשווי זכויות מלאים בקהילה. קהילה סוציאלית זו התאימה מאוד לתקומת המושב, ולשנים הראשונות של המדינה. בשנים האחרונות התחלפה התפיסה הסוציאלית לדרך המתאימה לשיטה הקפיטליסטית, המתקיימת בעולם המודרני.

נהוג לייחס לכל ארגון או קהילה חתימה גנטית ייחודית. כל מי שמצטרף כתושב לשבי ציון מקבל על עצמו את החוקים והמנהגים הייחודיים של המקום. מנהגים אלו מייחדים את הישוב עד היום. אורח המגיע לביקור לא יכול להבחין במנהגים אלו והתושבים שנכלאו בקסמי המקום לא מסוגלים להבחין בייחודיות המנהגים.

אם משווים את תושבי שבי ציון לדיירי בתי מגורים בעיר או לתושבי שכונה בפרבר כל שהוא, ניתן ליחד את המקום בכך, שלתושבי שבי ציון איכפת באמת אחד מהשני. כמו במשפחה, כאשר דורשים לשלומו של השכן שואלים מתוך דאגה כנה ולא רק מתוך נימוס. בשבי ציון של המאה העשרים ואחת, עדיין ניתן למצוא עזרה הדדית שלא מתבטאת רק בכסף. אנשים מוכנים לתרום מזמנם ומרצם על מנת לעזור לשכן. התושבים נוהגים לברך אחד את השני בברכת שלום, ברכה המסמלת כל כך הרבה, מעבר לקריאת המפגשים הנהוגה בעולם המודרני.

בשבי ציון אנשים "הולכים לים", הולכים ולא נוסעים, הים הנפרש לאורכו של כל הישוב משרה אווירה ייחודית ורוגע כולל. אוירה זו כל אורח מצליח להרגיש בכך שקצב החיים בישוב הוא איטי יותר, מהריצה המתמדת מסביב.

חברת הנוער הגדלה בישוב היא בריאה וחיובית יותר מחברת הנוער המודרני. נהוג להגיד שילד הגדל בישוב כפרי מרוויח מספר שנות תום וילדות מעבר לנער הגדל בסביבה אורבאנית. השילוב של השקט הכללי והאווירה הייחודית מאפשר לנוער לחוות ילדות קסומה ומיוחדת.

כבן משק העובר בסמטאות הישוב ניתן להרגיש שלכל בית בשבי ציון ופינת רחוב יש סיפור משל עצמו. הישוב הצליח במשך השנים להוריש לתושביו מצוות עשה ועל תעשה שהם הרבה מעבר למנהגים הנהוגים היום. ונשאלת השאלה הגדולה מהו המסר של המייסדים לדורות הבאים?

המייסדים זיהו את הצורך בעבודה משותפת. אנו מסבירים לילדים שהשלם הוא יותר מסכום הפרטים המרכיבים אותו. אדם ככל שיהיה חכם ומוכשר מאוד, לא יצליח ליזום ולהקים יש מאיין לבד. קהילה של אנשים התומכים אחד בשני מסוגלת לחולל את השינוי ולהגשים חזון של אנשים מוכשרים ומוצלחים.
ישנו כוח רב לאחיזה בקרקע. במידה והקהילה הייתה מחליטה לעלות לארץ עקב המצב באירופה,ולא הייתה מקימה ישוב חקלאי, אני מניח שאף אחד לא היה מוצא שריד אחד של אותו הניצוץ. ללא אחיזה בקרקע הייתה קבוצה בוודאי מתפזרת ומתפצלת לאחר מספר שנים.
תמיכה בחלשים, גדולתה של חברה היא ביכולת לתמוך אחד בשני. כקהילה בוגרת ומבוססת הרגעים המאושרים ביותר הם אלו, בהם הצליחו התושבים להתעלות מעל צרות היום יום ולתמוך בחלשים יותר. תמיכה זו נתנה לקהילה את החוזק הרוחני להמשיך הלאה.
המייסדים תמכו בישוב הארץ והיו למעשה חברי ההגנה. ישיבה איתנה בישוב תרמה רבות לעיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל. החזקה בקרקע כערך עליון יצרה לנו בית לחזור אליו.
בימים אלו יש ויכוח סביב השיטה בה הייתה הקהילה צריכה לנהוג בתקופה שלפני קום המדינה. המסר של המייסדים ברור. ששיתוף פעולה ויחסי שכנות טובים יסייעו לישוב לאורך השנים.
בתקופות הראשונות בישוב נהגו לקיים ישיבות לתוך הלילה. בישיבות אלו החליטו המייסדים כיצד לקדם את הישוב תוך בחינה דמוקרטית של מכלול נתונים שלם. לכל תושב היה זכות הצבעה זהה ללא קשר לתפקידו או למעמדו הכלכלי. בחינה קפדנית של מכלול הנתונים בצורה בוגרת ואובייקטיבית יצקה יסודות מוצקים לישוב. היום נוטים לבחון כל פעולה בעיקר מבחינה כלכלית. שיקול כלכלי הוא חשוב אך מאוד צר. המסר צריך להיות ברור - כאשר יש לקבל החלטה מהותית יש לשקול את מכלול הנתונים ולא להתבסס על הרווח הכספי בלבד