|
הקרקעות נרכשו מפהימה פאקרי ביי, אלמנת המנוח סעיד קיאמל פאשה מנכבדי עכו, ונכדת השולטן התורכי עבדול חמיד. לפי המסופר יצא בעלה לטיול סביב העולם, ובדרכו עבר במונטה קרלו. שם בהימורי רולטה הפסיד לא רק את כל כספו אלא גם את הקושנים על הקרקעות בין עכו לראש הנקרה. ההסכם הראשון שמטרתו להעביר אדמות אלו לידיים יהדיות נעשה ביום 27.1.1934 בין האלמנה לשתי קבוצות קונים: סוסקין ולוי, שהיו היוזמים והמיסדים של נהריה ובין ד"ר פינר מבכירי המחלקה להתישבות יהודי גרמניה בסוכנות היהודית.
| בכפר רקסינגן שבגרמניה פרחה קהילה יהודית של חקלאים וסוחרי בהמות. עם התגברות המצוקה התעוררו כמה ממנהלי הקהילה ומנהיגי הנוער, והחליטו להעביר את הקהילה לא"י ולייסד כפר חדש על בסיס קולקטיבי – מושב שיתופי או קיבוץ בורגני שמיושב ע"י מבוגרים בעלי הון וצעירים חסרי הון. |
 |
באסיפה המיסדת הוחלט שכל גבר יהיה חבר באגודה ועליו להעביר את הונו הכספי ולהשקיעו באגודה. הוחלט גם שאותם הגברים אשר אין ברשותם הון, יתקבלו כחברים שווי זכויות באגודה. באמצעות ההון המושקע תקים האגודה כפר שיתופי על יסודות המסורת והדת, כפי שהיו נהוגים מזה מאות בשנים בקהילה. בכפר תקבל כל משפחה בית, כאשר כל בנ י המשפחה יעבדו באגודה לפי משכורת.
האסיפה גם הסכימה לשלוח שלושה נציגים בנוסף למנהיג – הד"ר שויאר ומשפחתו שכבר עלו ארצה – כדי לאיתר נקודת התישבות מתאימה. אלו, מתוך מספר אפשרויות, בחרו את אדמת הגליל המערבי.
כל חבר באגודה התחייב לשלם מכיסו אלף לי"ש. אלו שלא היה ביכולתם לשלם, קבלו הלוואה מלונדון. תשלום זה זיכה אותם בסרטיפיקטים לעליה, ואף קידם את תאריך עליתם.
הישוב תוכנן כהתישבות חומה ומגדל. את התוכנית הכין המהנדס מרקוביץ. העליה תוכננה ל- 13 באפריל 1938 (3 ימים לפני פסח). עם שחר הופיעה שיירת מכוניות ועליה חלקי מגדל, צריפים וחומה. אנשי ההגנה ומשמרת הישובים העבריים הבטיחה את העליה למקום. באותו יום היה חמסין חזק אך למרות זאת התנהלה העבודה בהתלהבות רבה ולפנות ערב כבר עמד הישוב על מקומו ובו 2 צריפי מגורים, חדר אוכל, חומה ומגדל.
|
בסמוך למושב השיתופי פיתחה חברת רסקו שכונת חוף פרטית, שניהם באוגדים במועצה מקומית אחת. כיום גרים במקום חברי המושב השיתופי ותושבי שכונת החוף בעלי מקצועות חופשיים.
במשך השנים שבי ציון התפרסמה כמקום תיירות ונופש. |
 |
| 
